לחם משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה ח׳:ו׳

6 ילדה זכר ונקבה הזכר נוטל מנה וכו'. יראה דעת רבינו ז"ל לפרש כפירוש שדחה רשב"ם במשנה דהיינו ילדה תאומים הזכר יטול מנה והנקבה מאתים. וא"ת והא גבי ברייתא דהמבשרני במה נפתח רחמה של אשה וכו' דאמרו שם ילדה זכר ונקבה אין לו אלא מנה והקשו שם והא זכר ונקבה לא אמר דאמר נמי אם זכר ונקבה יטול ע"כ. משמע דבעינן שיאמר בהדיא אם זכר ונקבה ואם לאו אמרינן דלא אסיק אדעתיה בתאומים כדהקשה רשב"ם ז"ל. וי"ל דשאני מבשר דכיון דלא אמר אלא אם זכר אם נקבה ולא אמר ונקבה אמרינן דבהא לא קאמר דאינו רוצה בכך דהוא צער גדול אבל כשהוא אמר לזכות לבן הנולד ולבת אפילו שיהיו תאומים כיון שהם בתו ובנו למה לא יזכה להם כמו שמזכה לכל אחד כשנולד בפני עצמו והוא טעם נכון:

7 ילדה טומטום ואנדרוגינוס נוטל כפחות שבשניהם וכו'. תימה דבגמרא אמרינן גבי מתני' דילדה טומטום אינו נוטל וסיפא אתאן לרשב"ג דתניא ילדה טומטום ואנדרוגינוס רשב"ג אומר אין קדושה חלה עליהם. ומשמע דרבינו דפסק דטומטום ואנדרוגינוס נוטל כפחות שבשניהם אית ליה כרבנן והא ליתא דבפט"ו מהל' מעשה הקרבנות כתב רבינו ז"ל היתה לו בהמה מעוברת ואמר אם תלד זכר הרי היא עולה וכו' ילדה טומטום ואנדרוגינוס אינם קדשים והרי הן חולין כמו שביארנו ע"כ. משמע דהיינו כר"ש ותו קשיא דבפ"ד מהל' בכורות כתב שהוא אנדרוגינוס אין בו קדושה כלל נולד טומטום ה"ז ספק בכור והא ודאי הוי דלא כרבנן ודלא כר"ש דלרבנן דפליגי בטומטום ואנדרוגינוס תרווייהו אית להו דהוי ספקא ולר"ש אית ליה דתרווייהו בריה כפי פירוש רשב"ם שפירש שם. וקשה עוד מזה על הרב בעל הטור דבהל' מתנת שכ"מ כתב כדברי רבינו ז"ל דנוטל כפחות שבשניהם ובהל' נחלות גבי ירושה כתב דטומטום בנכסים מרובים דוחים אותו אצל הבנות אבל אנדרוגינוס הוי בריה בפ"ע ואינו לא כבן ולא כבת ואמאי הא כיון דתרווייהו חשיב להו כספקא גבי מתנת שכ"מ גבי נחלות נמי היה ראוי לתת להם דין שוה ודוחין אותו. וי"ל דרבינו ז"ל נשמר מזה דבפ"ה מהל' נחלות השוה טומטום ואנדרוגינוס וכתב בשניהם דוחין אותו וישב לו אבל מ"מ קשה עליו הקושיות שהקשינו. ונראה לתרץ לכל הקושיות הנזכרות דר"ש כי פליג עלייהו דרבנן ואמר אין קדושה חלה עליהן דהיינו קדושת פיו כדכתבו שם התוס' ליישב דברי אביי אבל מ"מ קדושה אית להו משום דהוי ספק בכור אך טומטום אליבא דרב חסדא דאית ליה בפ' אלו מומין דטומטום ספקא הוי אבל אנדרוגינוס בריה בפ"ע ופלוגתא דרבנן ור"ש לא תליא בפירוש רשב"ם ז"ל אי הוי טומטום בריה בפ"ע או ספק וכן אנדרוגינוס דבין שיהיה טומטום ואנדרוגינוס ספק או בריה בפ"ע מ"מ פלוגתייהו תליא אי מאי דאמר אם זכר אם נקבה משתמע לזכר ודאי או לנקבה או דילמא אפילו ספק זכר ספק נקבה או חציו זכר וחציו נקבה דלרבנן כיון שאמר אם זכר אם נקבה כוונתו אפילו שיהיה ספק או שיהיה חציו זכר וחציו נקבה דהיינו בריה בפ"ע יטול כפחות שבשניהם. אבל לר"ש בין שיהיה בריה בפ"ע או ספק אין כוונתו אלא על הזכר ודאי או על הנקבה ודאית ולהכי גבי עולה ושלמים קאמרי רבנן דחלה קדושת פה אבל לר"ש לא חלה ומ"מ כיון שאמר קדוש הוא קדוש מספק גבי טומטום אבל גבי בהמת חולין לכ"ע לא הוי קדוש טומטום ואנדרוגינוס הנולדים דבהא קי"ל המקדיש טומטום ואנדרוגינוס כמקדיש עצים כדכתב רש"י ז"ל בפ"ג מהל' איסורי מזבח ואי הוו אמרי רבנן התם דחל קדושת פה עלייהו משום דכבר האם קדשה דהוי בכור או בהמת הקדש אבל חולין ודאי דלא דאפילו שיהיה כוונתו על טומטום ועל אנדרוגינוס אינו קדוש כדכתיבנא. או אפשר דרבנן סברי התם דחייל קדושת פה עלייהו משום דס"ל דחייל קדושה על טומטום ואנדרוגינוס אבל אנן לא קי"ל הכי כדכתב רבינו ז"ל בפ"ג מהל' איסורי מזבח וא"כ מ"ש רבינו ז"ל בפט"ו מהל' מעשה הקרבנות ככולי עלמא אתי דהיינו בהמת חולין דאפילו לרבנן דקי"ל כוותייהו דסברי דכי קאמר זכר ונקבה אפילו על ספק או בריה בפ"ע קאמר התם לא חייל קדושה עלייהו דאפילו הקדישן בפירוש הוי כמקדיש עצים ואבנים וזהו שכתב רבינו כמו שביארנו דהיינו בפ"ג מהלכות איסורי מזבח אבל כאן כתב נוטל כפחות שבשניהם דהיינו כרבנן. ואפילו שאנדרוגינוס דינו להיות בריה בפ"ע גבי בכור כדמשמע מההיא סוגיא דפ' אלו מומין מ"מ כבר אמרנו דרבנן אפילו שיהיה בריה בפ"ע אתי לטעמייהו ובפ"ה מהלכות נחלות השוה טומטום לאנדרוגינוס ואע"פ שהוא בריה בפ"ע כדין ספק דיינינן ליה כדכתב שם ה"ה ז"ל אבל הטור ס"ל דנהי דחשבינן ליה גבי מתנת שכ"מ כטומטום דטעמא משום דזכר ונקבה קאמר אפילו שיהיה חציו זכר וחציו נקבה נתכוין לפחות שבשניהם אבל לענין ירושה דליתיה להך טעמא ודאי דאינו יורש דבריה בפ"ע הוא. זה נ"ל נכון ליישב דעת רבינו ודעת הטור ז"ל. עוד כתב ה"ה ז"ל כאן ופירשה רבינו ז"ל דוקא בשכ"מ וכו' קשה כיון דהך איירי לדעת רבינו ז"ל בשכ"מ דוקא א"כ בפכ"ב מהל' מכירה גבי ואם היה בנו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו קנה דדעת רבינו דאיירי בבריא והכריע דכן הוא דסתם אמר והא לא אמרו סתם דהכי אמרינן התם וא"ת משנתנו כלומר דילדה זכר הואיל ודעתו של אדם וכו' וא"כ כיון דהך טעמא דהואיל נאמר על משנתנו ומשנתנו לדעת רבינו ז"ל ע"כ איירי בשכ"מ א"כ לא אמרו סתם אלא דוקא בשכ"מ. וי"ל דמאי דקאמר סתם אמרו ר"ל הטעם דהואיל וחלקו וכו' הוי דמשמע אפילו בכל אדם אע"פ שנאמר על משנתנו: